פסק-דין בתיק ת"ק 46162-08-11

הנתבע - עו"ד במקצועו, יצג את התובע בהליכים שונים. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בעתירה לפיצוי והשבה בסכום כולל של 36,000 ש"ח, בעבור כספים ששילם לנתבע ונזקים נטענים שגרם לו.

התובע טוען כי מסר לנתבע תיקים מסודרים שערך, ניסח ופתח בעצמו, כשתפקידו של הנתבע התמצה בייצוגו כבא כוחו. התובע שיחרר את הנתבע ממחויבותו כלפיו ביום 2.2.11 בגין התנהלותו ומחדליו הנטענים, אך נוכח פניותיו הרבות של האחרון, הושב ייצוגו את התובע על כנו.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם חב הנתבע כלפי התובע בגין התרשלותו בייצוגו או בגין כסף שקיבל לידיו חלף התובע עצמו.

התביעה מתמקדת בארבעה הליכים שונים -

הראשון - ת.א.  4440/08 ות.א. 4441/08 - תביעות התובע כנגד שני עורכי דין. הנתבע נדרש להופיע כב"כ התובע לדיון אחד, על כך שילם לו התובע סכום של 6612 ש"ח. נטען כי הופעת הנתבע הייתה: " משפילה, גמגום, אי ידיעת החומר, בלבול בין המסמכים ותוצאות הדיון היו דחיית התביעות על הסף". התובע הוסיף כי  הנתבע לא יכל להסביר את שאירע לו בדיון זה, אך הודה בכישלונו ולסברת התובע הוא לא הכיר את  פרטי התיק (להלן: " ההליך הראשון").

השני - ת.א. 4441/08 - שם ניתנה החלטה כי סכום של 7,000 ש"ח שהופקד בבית המשפט לטובת התובע יושב אליו (ר' נספח 5 לכתב התביעה). הנתבע דרש כי סכום זה יועבר לידיו וכך נעשה (ר' נספחים 6 ו- 7 לכתב התביעה) ולטענת התובע, הלה מסרב להשיב לו סכום זה על אף שאינו קשור כלל לשכר טרחתו להלן: " ההליך השני").

השלישי - בש"א 6046/10 ו- ע"א 6136/10 - הליכים בבית המשפט העליון, כשהתובע ביקש מהנתבע כי ייצג אותו על דרך הופעה חד - פעמית ושילם לו על כך סכום של 4,408 ש"ח המוגדר על ידו  כ: "מופרז ביותר". בפועל, לא התקיים דיון אך סכום זה לא הושב לידי התובע ונטען כי המדובר בתרמית והונאה משלא ניתן כל שירות בעבורו (להלן: " ההליך השלישי").

הרביעי - תמ"ש 130438-0410 ו- 16156-0510  - הליכים בבית משפט לענייני משפחה, כשבעבור טיפול הנתבע בעניין שילם לו התובע  סכום של 2000 ש"ח. נטען כי הנתבע עתר להגשת כתבי טענות מתוקנים ללא קבלת הסמכת התובע ובכוונה " לזכות בדיונים נוספים על מנת לעשות רווחים נוספים...". בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע בכפוף לפסיקת הוצאות בסכום של 2,000 ש"ח. אף על פי כן, למרות התחייבויותיו והפצרות התובע, זלזל הנתבע בעניינו, סירב להופיע לדיון שהתקיים ביום  24.5.11 והתובע נאלץ לשכור את שרותיו של עו"ד אחר - מר שכטר ושילם לו סכום של 7000 ש"ח.

במהלך דיון זה הוחלט על מחיקת שתי התביעות.

נטען כי הנתבע גרם במזיד שהתביעות תמחקנה, כי התובע נדרש להגשתן ולתשלום סכום "עתק" כשכר טרחה, כי הנתבע נכשל " כישלון מחפיר" בתפקידו כב"כ התובע וכי מן הדין " להעניש עו"ד שסרח למען יראו ויראו" (להלן: " ההליך הרביעי").

הנתבע הכחיש את המיוחס לו, טען כי התביעה קנטרנית וטורדנית וכי התובע הינו "תובע סדרתי" ו"מתחמק סדרתי" מתשלומי שכ"ט וכן תמך טענותיו במסמכים.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, אותות האמת שנתגלו במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבע.

התרשמתי כי גרסת התובע נסתרה בסתירות פנימיות וחיצוניות בהשוואת גרסאותיו זו לזו ולראיות אחרות ולא נמצא כיצד עמד בנטל החל עליו להוכיח את תביעתו על פני מאזן ההסתברויות האזרחי. טענות התובע השתנו והתפתחו על פני ציר הזמן ללא הסבר מספק, הן לא התיישבו בבחינה צולבת של מכלול הראיות וההיגיון ודחיתיהן כחסרות מהימנות וערך ראייתי ממשי.

 מנגד, העדפתי את גרסת הנתבע שלא נסתרה בסתירות אמיתיות ונסמכה על ראיות אובייקטיביות שלא עלה בידי התובע לסתור את המשקל העולה מהן ולחובתו.

באשר להליך הראשון - לא הוכח כי הנתבע התרשל בכך שלא נערך כראוי לדיון או כי התנהל בו בדרך רשלנית אחרת. כבר בפתח הדיון שמלפניי ולשאלותיי, לא יכל התובע להחליט אם התרשלות הנתבע הייתה בהופעתו בדיון האחרון או הראשון (ר' פרו' עמ' 1 שו' 9-11; נ/1).

במהלך הדיון, הפניתי את התובע לפרוטוקול ההליך הראשון אותו הדפסתי ממערכת המחשב וביקשתיו לציין אזכורים בפרוטוקול בתימוכין בטענותיו. התובע לא יכל להצביע כך והפנה ל: " מבחן התוצאה...".

אין צריך להרחיב בברור מאליו לפיו תוצאת הדיון, ככל שלא נשאה חן בעיני התובע, אינה בשליטת הנתבע. לא הוכח כי תוצאות ההליך הראשון קשורות כלשהו למחדל או לרשלנות הנתבע, כך שלא נמצא על מה ניתן לסמוך את טענות התובע בעניין (ר' פרו' עמ' 1 שו' 9-10; עמ' 9 שו' 26; עמ' 10 שו' 7-9).

באשר להליך השני - קבעתי כי טענת התובע סותרת חזיתית מסמך הנחזה בחתימתו מיום 19.12.10 כפי שצורף כנספח ב' לגילוי המסמכים מטעם הנתבע. על פי מסמך זה, סכום של 7000 ש"ח נשוא התביעה הועבר לנתבע כחלק מתשלום חוב שכר טרחתו ובחתימת התובע.

במהלך הדיון, העלה התובע טענה לפיה אינו בטוח כי המדובר בחתימתו אך לא ביקש לחקור ולדרוש בעניין באמצעות חוות דעת גרפולוגית (ר' פרו' עמ' 1 שו' 13; עמ' 10 שו' 11-15; עמ' 2 שו' 9-11).